הגיעה אלי מטופלת כישרונית יצירתית ומשכילה. הרבה גברים שואפים להיות ליד אישה בעלת עוצמות כשלה.
בפגישה סיפרה על תחושת הריקנות ביציאה לפאב עם חברותיה. על הפיכתה לדרוכה בעת מפגשים חברתיים מעין אלו.
מחשבותיה בבילוי " הגעתי לכאן על מנת להכיר את בן זוגי ". פתאום הבילוי הופך למשימה בה הערכתה העצמית מוטלת בספק. וכך מתחילה לה מלחמת התשה בין הצד הבוגר מלא הערכה לבין הצד הפגיע, הצד בו בתור ילדה הרגישה לא מוערכת לא נאהבת. המוסיקה שברקע נעלמת ונכנס במקומה מקום של שיפוטיות וביקורת.
לשאלתי האם יש מקומות בילוי בהם יוצאת בגפה? ענתה " בוודאי, הרי אני יושבת בבתי קפה לבד וכך גם במסעדות" אף התרגשה והוסיפה כי טיילה לבדה בעולם והדגישה שההנאה מרובה במצבים אלו. " אני לא חושבת מה יאמרו או יחשבו עליי".
תוך כדי שיחה הדרך שנתפסה כחשוכה הפכה למוארת, היא שמה לב כי כאשר מטילה על עצמה משימה להכיר בן זוג שאר הדברים הופכים ללא רלוונטיים, ההנאה מהמוסיקה מהשתייה הופכת למתסכלת ומתישה. אט אט בסיפורה האישי נחשפו רבדים לגבי אופן ראייתה את עולמה. הבינה כי יכולה אף לצאת לבדה לפאבים שנתפסו בעיניה כמקומות מאיימים על הערכתה העצמית למקום בו תוכל ליהנות.
נדלקה נורה " הרי אני הולכת לבדי לסופר והמשימה שם מאד פשוטה – אני הולכת לקניות. אני לא מצפה להכיר בסופר בן זוג." וערכה השוואה " אני הולכת לפאב – אני הולכת ליהנות". "בן זוג פוטנציאלי אני יכולה לפגוש בכל מקום, אז כבר עדיף שאהנה מהרגע בו אני נמצאת".
תחושת המועקה שליוותה אותה בתקופה האחרונה התפוגגה. חזרה למקום הנוח בו היא יודעת מה ערכה האמיתי והמציאותי. אין ספק שמחשבות מעין אלו יצוצו שוב ברגעים שונים, אך כעת המודעות לגבי הערכתה העצמית תלווה אותה בסיטואציות כאלו ואחרות. וכך תוכל להוות את הפסקת האש במלחמה בין הצד הבוגר לבין הצד הילדי.
המוזיקה עדיין תעלם לפרקי זמן אך תחזור במהרה ללוות את דרכה.